נריה זיסק
נריה זיסק
סיפור חייו
סרן נריה זיסק בן 24 ממשואות יצחק
בנם של ישראל וגלית זיסק , אח לדביר, עטרה, שלומציון, תפארת, ארגמן, שלהבת, טוהר, וגיס לדניאל.
הדבר שהכי אפיין את נריה הוא החיוך, חיוך גדול ורחב, איש שמח ומצחיק.
נריה היה ידוע כרגיש ואכפתי היה איש שיחה, שיכל לשבת עם כל אחד לשיחת נפש, אדם מדהים.
בין שלל תחביביו, נריה אהב ספורט, הוא היה אוהד מכבי תל אביב בכדורסל ומכבי חיפה בכדורגל, אהב בעיקר כדורסל, הוא היה הזוכה הראשון בתחרות השלשות בטורניר הקהילות של המועצה.
בנוסף, נריה אהב לשחק כדורגל ובדרום אמריקה התאהב בגלישה.
כילד היה שובב, שטותניק ומצחיק, שהלימודים לא תמיד עניינו אותו.
בתיכון למד בישיבה תיכונית בני יששכר, בבאר גנים, תיכון עם כיתות קטנות וסיים עם בגרות מלאה. שם התחיל להתפתח.
אחרי התיכון הצטרף לשנה וחצי למכינה הקדם צבאית בעלי, לאחר המכינה התגייס לשירות קרבי בחיל השיריון, ויצא לקורס מפקד טנק ובהמשך לקורס קצינים.
נריה היה מ"מ בשיריון בחטיבת 401 , בפלוגת ומפיר - מאוד נהנה בשיריון ואף לאחר השירות פעל לעודד בני נוער להתגייס לשיריון. הוא השתחרר בפסח האחרון, עבד בחקלאות וביולי טס לדרום אמריקה.
ב 7- באוקטובר כשפרצה המלחמה, הוא פעל בכל הדרכים על מנת לחזור לארץ כדי להילחם למרות שלא היה לו צו 8, הוא יכול היה להישאר בחו"ל, אבל בחר לחזור. בדרך לא דרך, תוך שהוא ממציא לחברות התעופה שיש לו צו 8 ושהוא חייב להגיע לארץ, הוא נחת בישראל ב 10- באוקטובר.
כשחזר, התארגן ויצא למוצב השיריון הקרוב, בו ישבה הפלוגה שלו שהכיר מהשירות. בהתחלה צה"ל לא רצה לאפשר לו להגיע לשטחי הלחימה כי לא היה לו צו 8. נריה הפציר ושכנע שהוא מסכים להיות בכל תפקיד, החל מתפקיד מפקד מחלקה ועד תפקיד של חייל, ללא קשר לדרגה שלו.
הוא ממש התעקש להילחם ובסוף הוא קיבל שיבוץ לטנק מ"פ כאיש צוות חמישי, עם המ"פ שהכיר אותו עוד מימי הסדיר, וכך הם יצאו למלחמה כבר מהיום הראשון לתמרון.
באותו קרב ארור, הסתבך כבל חשמל בזחל הטנק, נריה כקצין ואיש צוות החמישי, יצא מהטנק לבדוק אם אפשר להמשיך בקרב בזמן שהמ"פ מחפה עליו כשבא לבדוק את הזחל, פגע בוא צלף בפלג גוף העליון. כשראה המ''פ שנריה נפגע, הוא יצא מהטנק לחלצו ונפצע גם הוא, נריה נפטר זמן קצר לאחר מכן.
חבריו מספרים שלאורך כל המלחמה היה חדור מטרה ורצון לנצח והכי חשוב עם חיוך וצחוק שהרים את רוח החבר'ה בטנק.
אחד ממשפטיו האחרונים, כשחבר שאל אותו: "עד מתי אתה מתכוון להישאר במילואים?"
נריה מיד ענה "וואלה, אני נשאר עד הסוף, אין ברירה אחרת".
נריה נפל מות גיבורים, על הערכים שהתחנך וגדל והאמין: קידוש השם, הגנה על הבית והמדינה.
לנריה היו חלומות ותקוות.
הוא היה אמור להיות המלווה של דביר, אחיו הגדול, בעוד חודשיים בחתונתו של דביר ואף לברך אותם בחופה.
הוריו של נריה חוזרים על מסר קבוע שנריה מלמד ויכול ללמד את כולנו: הפער בין נריה הילד השטותניק, למפקד, הגיבור בסוף ימיו, מראים שאסור לוותר על אף ילד.
כמו שנריה כל פעם שבר את תקרת הזכוכית של עצמו, כך אסור לאף הורה/מורה לוותר על אף ילד והכי חשוב עם חיוך.
יהי זכרו ברוך.
ביום ט"ו בטבת תשפ"ד (27.12.2023) נפל נריה בקרב בצפון רצועת עזה.