עמוס גואטה בשוני
נולד בשנת 1939 בטריפולי וחווה כילד את איימי מלחמת העולם השנייה. בראשית שנות ה-50, עת היה בן 11, החלה משפחתו במסע העלייה לארץ ישראל. עם הגיעם שוכנו במעברת פלוג'ה א', שם התגלו תכונותיו כמנהיג, כאשר סייע למבוגרים שהשפה העברית לא הייתה שגורה בפיהם.
משפחתו של עמוס הייתה ממקימי מושב 'עוזה' והוא למד בחווה החקלאית ב'שפיר', שם רכש ידע בחקלאות, למד לימודי קודש וחול.
עת היה בן 16 נפטר אביו של עמוס והוא נאלץ לקבל על עצמו את האחריות למשק ולפרנסת האם ושתי אחיותיו. במקביל לא ויתר על לימודיו וסיים את התיכון. חריצותו היוותה דוגמא אישית לחברי המושב, הוא למד לעבוד על כלים חקלאיים ואף שימש כמדריך.
הוא התגייס לפעילות משותפת וארגן קבוצות לביצוע קטיף סלק סוכר וכותנה. חברי המושב ראו בו כתובת לסיוע והסבר בכל תחום ובעיקר בתחום התמודדות מול הרשויות והבירוקרטיה.
עמוס נישא לשמחה ולשניים נולדו 9 ילדים, אותם גידלה באהבה רבה תוך הקניית ערכים. רוב שנותיו עסק בהתנדבות ובסיוע לקהילה.
בשנת 1967 הצטרף לסמינר ניהול מושבים בבית ברל. ונבחר לנהל את וועד היישוב, שם שימש משך כ-20 שנה כנציג המושב במליאת המועצה.
בתקופת היותו יו"ר הועד נאלץ לא אחת להתמודד עם קשיי הפרנסה של תושביי היישוב במקביל לקשיים אישיים אותם חווה על בשרו. "התקופה הייתה תקופת הצנע, תקופות קשות בהן אנשים נאלצו לתמרן ולא תמיד יכלו להתפרנס מחקלאות. כשאתה ראש ועד, אתה הדואג, אתה הכתובת, אתה מקבל את הפניות ומעביר אותן הלאה אל המוסדות".
בתקופות רבות בחייו, נאלץ לעזוב את עבודת האדמה אותה הוא כל-כך אוהב ויצא לעבוד בבניין, מימי הנגב ואצל האחים חממה. "עבור ההורים שלי, לעבד את אדמת ארץ ישראל, זה היה מעבר לפסגת שאיפותיהם. והם הנחילו לי את האהבה הזו".
עמוס שוקד רבות על שימור מסורות העדה הטריפוליטאית, והוא מקפיד לקיים טקסים ומסורות בביתו כפי שהתקיימו משך שנים ארוכות בגולה. הוא מצר על כך שלא היה תיעוד ספרותי או ויזואלי של הוריו ושל הדור הישן.
כאשר פרש לגמלאות החל להתנדב בביטוח הלאומי ומזה כרבע שנים הוא מתנדב בבית המשפט. במסגרת תפקידו הוא דואג לבקר קשישים בבתיהם, לארח להם לחברה ולשוחח עמם. כחלק מתפקידו הוא מגיע לבתי תושבים אשר מלאו להם 100, מעניק להם תעודת הוקרה ומאחל להם בריאות איתנה.
עמוס: "את כל העשייה שלי, אני עושה מכל הלב, בעבור הסיפוק שבעניין. אני מרגיש שאני יכול לסייע במקום שלאחרים אין את הניסיון והידע, ואני שמח לתרום בכל דרך".
עמוס, מה המסר שלך לדור הצעיר?
"זה עתה חגגנו את חג השבועות. במשך כל השנים הקפדתי להקריא לבני משפחתי ולקהילה את עשרת הדברות בערבית, יחד עם הפירושים שנתנו להם חכמי התורה. בשנתיים שלפני שנה זו, לצערי לא חשתי בטוב ולא קראתי. אף אחד לא קרא. חשוב לי לומר לדור הצעיר לשמר את המנהגים שלנו, את המסורת מבית אבא, אני חושש שלא רחוק היום שבו המנהגים ייעלמו מן העולם. ותמיד יש להודות לבורא עולם, על הטוב שנתן, תודה לאישה ולילדים, לקהילה המחבקת ולזכור תמיד שהכי חשוב זה בריאות ושלום. אמן".