נשואה כיום לרפי זלינגר. נולדה בשנת 1939 בבלרוס. איבדה את כל משפחתה בשואה בהיותה ילדה קטנה. הצליחה לשרוד בזכות אישה נוצרייה קאתולית שגידלה אותה והסתירה אותה בביתה. בגיל 7, עלתה ללא משפחה וקרובים לישראל במסגרת עליית הנוער. עם הגעתה לישראל הועברה לפנימייה בהו רוכזו ילדים בודדים ניצולי שואה, ובהמשך אומצה על ידי מדריכתה אסתר עציון.

בשנת 1960 סיימה סמינר למורים ונשלחה על ידי משרד החינוך ל'עין צורים', ללמד בבית הספר האזורי 'שפיר', שם הכירה את בעלה הראשון, שלמה רמיאל ז"ל, שהיה מראשוני היישוב ושימש כמרכז המשק. לזוג נולדו ארבעה ילדים: סנונית, דרור, ניר, וחיים המסמלים כולם את החופש והחיים. סנונית היא ציפור החופש בבלרוס כמו שדרור הוא ציפור החופש פה. ניר מהווה את הקשר לאדמה וחיים, על שם האבא, אבל גם מסמל את החיים. נוסף לארבעת ילדיהם אימצו בני הזוג ילדת אומנה בשם ליאורה, איתה שומרת אסתר על קשר גם כיום.

אסתר לימדה תלמידים בכיתות א'-ג' ובהמשך אף הפכה לרכזת הכיתות הנמוכות בבית הספר 'אבן שמואל'. במקביל החלה לעבוד בהדרכת מורים בנושא הבנת הקריאה, וכן קידמה את הנושא ביישוב אבן שמואל.

בשנת 1991, עם העלייה גדולה מברית המועצות לשעבר, הרגישה צורך לסייע לעולים החדשים ועברה הסבה מקצועית ללמוד עברית למבוגרים.

משנת 2005, כאשר פרשה ממשרד החינוך, החלה לעבוד בתוכנית 'אופק', תוכנית שנתית עם קבוצות סטודנטים מחבר העמים המתכננים לעשות עלייה לארץ ישראל ומסייעת להם בתהליך הקליטה בארץ. במקביל מדריכה אסתר במרכז 'הרצוג' ומאמצת קשישה.

אסתר: "לכבוד גדול הוא לי שבחרו בי כיקירת המועצה, כשקיבלתי את תעודת הכבוד, התרגשתי מאוד. למזלי, כל חיי זכיתי לעשות את מה שאני הכי אוהבת. יש לי סיפוק אדיר מהעבודה, מהיום הראשון שבו התחלתי ללמד ילדים ועד היום כשאני מלמדת מבוגרים וסטודנטים. ילדים קטנים גילו את הקריאה, זו הייתה חדוות יצירה, אחר כך, כשהחלתי לעבוד עם העולים, זה חזר על עצמו ושוב הייתה לי חדוות יצירה".

"ברוך ה', בעזרת כל-כך הרבה גורמים ובעזרתו של אלוקים שבשמיים שרצה לשמור עליי, היו לי חיים טובים ואני מקווה שעוד יהיו. התחלתי פרק חדש ואני מצפה להמשך חיים טובים".

מה המסר שלך לדור הבא?

"כל אדם צריך להאמין בעצמו ולבטוח בעצמו בלי חשבונות מה עשו לי מה נתנו לי או לא. תלכו עם הרצון, אבל גם עם הלב. היום הכל הולך עם ההיגיון והרצון להישגיות ושוכחים את האנשים, את האדם, את הלב, ואת המותר שלנו: מותר האדם".

אסתר רמיאל-זלינגר ומשפחתה

אסתר רמיאל-זלינגר והמשפחה